<h1>ראב"ן סימן שט"ז</h1>
<h2>דף עה.</h2>
תנן גת של אבן [ע"ד:] שזפתה גוי מנגבה והיא טהורה ואמרי' בגמרא במה מנגבה רבה בב"ח אמר באפר ורב אמר במים, ומסקנא בי רב משמיה דרב אמרי תרתי ותלת וכו'. מכאן נהגו העולם לשטוף כלים שהן נסך ג' פעמים ואפילו הוא [יבש], כדאמרי' לא פליגי הא ברטיבתא הא ביבשתא ועלה אמרינן בי רב משמיה דרב תרי תלת.
<h2>דף עו:</h2>
השפוד והאסכלא מלבנן באור, והסכין שפה ונועצה בארץ [ע"ז ע"ו:] י' פעמים בקרקע קשה וסכין שאין בו גומות לאכול בו דבר צונן, אבל לאכול בו רותח בעי ליבון באש שפעמים שחותכין בו בשר מן השפוד שאצל האש או נועצין אותו בבשר שעל הגחלים והוי תשמישו ע"י האור ובעי ליבון. וה"מ שפוד ואסכלא וסכין של גוי בעי ליבון ולא בעי הגעלה, אבל שפוד ואסכלא וסכין של ישראל בפסח סגי בהגעלה ובכלי ראשון, דרמא ליה רב עמרם לרב ששת [שם ע"ו.] תנן השפוד ואסכלא מלבנן באור והתניא לגבי קדשים השפוד והאסכלא מגעילן ברותחין, א"ל מה ענין קדשים אצל געולי גוים התם בגעולי גוים איסורא בלעי הכא בקדשים היתרא בלעי, אמר רב סוף סוף כי קפליט איסורא פליט (איסורה) וכיון דפליט האיסור (בעינן) מ"ש הכא דבליבון ומ"ש התם דבהגעלה אי בהגעלה נפיק האיסור ליעביד כולהו בהגעלה ואי לא נפיק אלא ע"י ליבון ליבעי ליבון הכא והכא, ופירק רב אשי לעולם האי היתר בלע והאי איסור בלע ודקא פרכת ליבעי תרווייהו או ליבון או הגעלה לא דמו דכי קא פליט ליתה לאיסור בעין. נמצא שאיסורו של חמץ שנבלע בסכין ל"ה מעולם בעין לא קודם הבליעה ולא לאחר פליטה הילכך סגי ליה בהגעלה, אבל סכין של גוים היה האיסור בעין קודם שבלעו ובלע איסור שהיה [בעין] הילכך חמיר איסורו ובעי ליבון.
